אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל שָׁעָה הַוְיָא רִבִּי הִילָא אָמַר לִי. תְּנֵי מַתְנִיתָךְ. יוֹרְשָׁהּ וּמִיטַמֵּא לָהּ. וְתַנִּי כֵן. מְטַמֵּא הוּא אָדָם בְּאִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁירָה. וְאִינוֹ מִיטַמֵּא בְּאִשְׁתּוֹ פְסוּלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני כן כו'. בתמי' דהא מצאתי ברייתא דאין מטמא לפסולה וסתמא קתני דמשמע אפילו לפסולה מד''ס:
כל שעה כו'. שמעתי מר' אילה שאמר לי בכל שעה תני במתני' דיורשה ומטמא לה לשני':
וְלֹא פֵירוֹת. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. שֶׁאֵין לוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי צַייְדָנִייָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וּפַלִּיג עַל רִבִּי יִרְמְיָה. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. 52a מַהוּ וְלֹא פֵירוֹת. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֲכִילַת פֵּירוֹת שֶׁאָכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא פירות א''ר ירמיה שאין לו כו'. כלומר דפירות ודאי אוכל כמו בשאר אשה אבל אין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד ולאפוקי דאינו זוכה בשאר דברים שהבעל זוכה באשתו כגון מציאתה ומעשה ידיה והפרת נדריה ודקאמר במתני' אין לו פירות ע''כ מפרשינן דאין לו דין פירו' והיינו פירקונ' ואע''ג שהוא אוכל הפירות:
תני רבי יוסי צדייני'. לפני ר''י ופליג עליה דזוכה ג''כ בשארי דברים וזכאי כו':
ומהו ולא פירות. לדברי ר' יוסי שאינה יכולה להוציא כו' וכדפרישית במתני':
רִבִּי אָבוּן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עַבְדֵי שְׁנִיּוֹת מַהוּ שֶׁיֹּאכְלוּ בַתְּרוּמָה. אָמַר לֵיהּ. שְׁתוֹק וְיָפֶה לָךְ. הִיא אוֹכֶלֶת וַעֲבָדֶיהָ אֵינָן אוֹכְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
שתוק ויפה לך. שתיקותיך דמהיכי תיתי לא יאכלו דהרי היא אוכלת דלאו חללה היא:
ועבדי' אינן אוכלין. בתמי' והא קי''ל קנין האוכל מאכיל בפרק אלמנה לכ''ג:
תַּמָּן תַּנִּינָן. גֶּט מְעוּשֶּׂה בְיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל. שְׁמוּאֵל אָמַר. פָּסוּל וּפוֹסֵל לִכְהוּנָה. וָמַר שְׁמוּאֵל. אַכְרְזוֹן בְּקִרְוֵיכוֹן. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא פוֹסְלִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא כְגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָא תַנִּינָן שְׁנִיּוֹת. לָא בְגִין אָמַר שְׁמוּאֵל. וְהָא תַנִּינָן. הַמַדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהֲנוֹת לוֹ. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם יַעֲמִיד פַּרְנָס. יוֹתֵר מִכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא מוֹצִיא. שָׁמַעְנוּ כוֹפִין.
Pnei Moshe (non traduit)
והא תנינן שניו'. במתני' דכופין להוציא:
ומשני לא בגין דא אמר שמואל. לא לאפוקי הא אמר דשניות נמי פסולין מיקרו אלא למעוטי בכל הני דינים דתנן בהו יוציא וקאמר דאין כופין לבד הפסולין:
והא תנינן. בכתובות פ''ז המדיר כו' וקס''ד דיוציא ע''י ב''ד קאמר:
ומשני שמענו שהוא מוציא אבל שמענו כופין. בתמי' דלא קתני כופין להוציא:
אין מעשין. אין כופין ליתן גט אלא לפסולין:
שמואל אמר. כמו ואיכא דאמרי דהכי אמר שמואל אין מעשין כו':
תמן תנינן. בשלהי גיטין וכן איתא להאי סוגיא שם וכן איתא לכל הסוגיא בכתובות פ' י''א הל' ז':
גט מעושה. שאנסוהו לגרש ע''י ישראל כשר וע''י עכומ''ז פסול:
ופוסל לכהונה. משום ריח הגט דפוסל בכהונ':
ואמר שמואל אכרזון בקרויבון. שם מקום:
מַה בֵין אֵילּוּ לָאֵילּוּ. אֵלֶּא עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין חִיזּוּק לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה. וְאֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי סוֹפְרִין וְדִבְרֵי סוֹפְרִין צְרִיכִין חִיזּוּק לְפִיכָךְ אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁקְּנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַוְולָד וְלֹא קָֽנְסוּ בָהֶן דָּבָר אַחֵר לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה. וְאֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁאֵין קְנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַוְולָד וְקָֽנְסוּ בָהֶן דָּבָר אַחֵר לְפִיכָךְ אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּישֵּׂאת. מָאן דְּאָמַר. אֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹרָה. וְזוֹ הוֹאִיל וְהוּא דְבַר תּוֹרָה לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. אֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁקְּנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַוְולָד. וְזֶה הוֹאִיל וְאֵין קְנָסָהּ בְּיָדוֹ וּבְיַד הַוְולָד לְפִיכָךְ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בין אלו לאלו. מה בין שניות דאין להן כתובה לאלמנה לכ''ג כו' דיש להן:
ואית דבעי מימר. ואיכא דאמרי דהיינו טעמא:
אילו אלמנה לכ''ג כו' דע''י שקנסן בידן וביד הולד. דהן נקנסו שנפסלות וכן ולדן ולפיכך לא קנסו בהן שוב דבר אחר ויש להן כתוב'. ובבבלי נתן טעם לזה דכל שהוא פסול והיא פסולה הוא מרגיל' ולפיכך יש לה כתוב' וכל שהו' כשר והיא כשירה היא מרגילתו דלא מפסדא מידי ולפיכך אין לה:
מה נפק. מאי בינייהו וקאמר המחזיר גרושתו משנישאת איכא בינייהו. וכן קאמר התם:
ואית דבעי מימר. כלומר ולאיכא דאמרי דטעמא שכבר קנסן בידן וזו הואיל ואין קנסה בידה ולא ביד הולד דשניהן כשרין הן וכן אמר בבבלי פרק החולץ דף מ''ד לדברי חכמים שם דהיא כשרה והולד כשר ולפיכך אין לה כתובה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּמְזוֹנוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר. אוֹמְרִים לָהּ. הוֹצִיא. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. הֲווֹן בָּעִייָן מֵימַר כֵּן. בִּתְנַיֵי כְּתוּבָּה פְלִיגִין. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. בְּיוֹרְשֶׁיהָ קָֽנְסוּ לֹא כָּל שֶׁכֵּן בָּהּ. וּמָאן דָּמַר. בִּמְזוֹנוֹת פְּלִיגִין. הָא בִּתְנַיֵי כְּתוּבָּה לא. לָמָּה. בָּהּ קָֽנְסוּ וְלֹא קָֽנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
במזונות פליגין. רבי יוחנן ורבי לעזר דלקמיה:
יש לה מזונות. לאלמנה לכ''ג:
אומר לה הוציא. שהרי כופין אותו להוציאה ואת אומר הכין דיש לה מזונות בתמיה:
הוון. היו בני הישיבה רוצין לומר דלא כר''ז ורבי הילא אלא בתנאי כתובה הוא דפליגי כגון במזונות לאחר מיתה או לזון בנותיה דהוא נמי מתנאי כתובה:
כל עמא. אבל כ''ע מודים שאין לה מזונות בחייו:
דביורשיה קנסו. דהא איכא למ''ד אפילו בתנאי כתובה אין לה:
ולכ''ש בה. דקנסו וזהו כמו מאן דמתני דפליגי בתנאי כתובה וכ''ע מודים דאין לה מזונות:
ומ''ד כו'. ומאן דמתני דבמזונות פליגי הא בתנאי כתובה לזון הבנות לא פליגי דיש לה דבה קנסו ולא ביורשי':
משנה: בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן. וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְלֵוִי מְעוּבֶּרֶת מִלֵּוִי שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל 52b בַּמַּעֲשֵׂר. בַּת לֵוִי מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא יֹאכְלוּ לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
הלכה: בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הִיא גַו בֵּייתֵהּ. מִכֹּהֵן. לִילִיד בַּית. אֵין בֵּין יְלִיד בַּיִת. לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הִיא גַו בֵּייתֵהּ. וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל. וּבַת כֹהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. מְעוּבֶּרֶת מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְיִשְׂרָאֵל. וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. כִּנְעוּרֶיהָ. פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בת ישראל כו'. ומפרש טעמא דארוסה לא אכלה:
דכתיב כל טהור בביתך יאכלנו ולית היא גו בייתה. דעדיין לא הכניסה לביתו:
מכהן. מעוברת מכהן לא אכלה דכתיב ויליד בית ואין כאן יליד בית גרסי':
לשומר' כו'. דנמי לאו בביתי' היא:
וכן בת כהן לישראל דכתיב ובת כהן וגומר היא בתרומת הקדשים לא תאכל:
שומרת יבם. בת כהן לישראל דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה ודרשינן ושבה פרט לשומרת יבם דאגידא ביה כנעוריה פרט למעוברת דדוקא בזמן שהיא דומה לנעוריה וכדדריש פרק אלמנה שם:
בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְלֵוִי. אַתֶּם וּבֵיתְכֶם וְלֵית הִיא גַּו בֵּייתֵהּ. מְעוּבֶּרֶת מִלֵּוִי. יְלִיד בַּית. וְאֵין כָּאן יְלִיד בַּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כְּלוּם כְּתִיב יְלִיד בַּיִת אֶלָּא בְכֹהֵן. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן הַיְּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יְלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. וְהָכָא נַמֵּי הַיְּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יְלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי. אַתֶּם וּבֵיתְכֶם. וְלָאו הוּא גַּו בֵּייתָהּ. וְכֵן בַּת לֵוִי. וּבַת כֹהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. וְלֹא בַּת כֹּהֵן כְּתִיב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בַּת. אַחַת בַּת כֹּהֵן וְאַחַת בַּת לֵוִי. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מְעוּבֶּרֶת מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְיִשְׂרָאֵל. וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. כִּנְעוּרֶיהָ. פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
מעוברת מישראל כו'. ל''ג דהא תני לה לעיל:
חוזרת ואינה אוכלת. כשמת בעלה כהן ואין לה זרע וכדקתני במתני' דלקמן ואגב ריהטא מפרש לה הכא:
חוזרת ואוכלת. כשמת בעלה ישראל ואין לה זרע:
אמר רבי יוסי בת. דכתיב עוד ובת כהן כי תהיה אלמנה והאי בת קרא יתירא הוא ללמדך אחת בת כהן ואחת בת לוי כיון שנישאו לזר כזרות הן:
ולא בבת כהן כתיב. בתמיה:
וכן בת לוי לישראל. דנעשית זרה דכתי' ובת כהן וגו':
ומשני כמה דתימר תמן. בתרומה דדרשינן הילוד כו' שם וגלי רחמנא בתרומה והה''ד במעשר:
כלים כתי' כו'. ומנא לך למילף במעשר:
אתם וביתכם. כתיב במעשר:
בַּת לֵוִי מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הוּא גַו בֵּייתָהּ. מְעוּבֶּרֶת מִּכֹּהֵן. יְלִיד בַּית. וְאֵין כָּאן יְלִיד בַּיִת. שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֶן. כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. וְלֵית הוּא גַו בֵּייתָא. וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא יֹאכְלוּ לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. נִיחָא בַּתְּרוּמָה לֹא תֹאכֵל. בְּמַעֲשֵׂר. מַה נַפְשֵׁךְ. כֹּהֱנֶת הִיא תֹאכֵל. לְוִייָה הִיא תֹאכֵל. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּמָאן דְּאָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָּה. הֲוָה הוּא דְאָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
בת לוי מאורסת לכהן כו'. כדלעיל:
וכן בת כהן ללוי כו'. ופריך ניחא דבתרומה לא תאכל דנעשית זרה אלא במעשר ממ''נ תאכל כו':
ומשני כמ''ד אין נותנין מעשר לכהונה. אלא ללוים והילכך הכא דבת כהן מאורסת ללוי או מעוברת או שומרת יבם לא אכלה במעשר דהיא בת כהן ומחמת בעלה אינה אוכלת כדלעיל והא דקתני בת לוי כו' לא תאכל במעשר ע''כ מוקמינן כדאמר בבבלי דף פ''ו שאין חולקין לה בבית הגרנות גזירה משום גרושה בת ישראל והה''ד אפי' נשואה אלא משום רישא דקתני בת ישראל המאורסת לכהן דהתם דוקא מאורסת דאלו נשואה אכלה קתני נמי בסיפא גבי בת לוי מאורסת:
הוי. מדקאמר ר' יוחנן כמ''ד אין כו' ש''מ דהוא ס''ל כמ''ד נותנין מעשר אף לכהונה ופלוגת' דר''ע וראב''ע היא שם:
משנה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן תֹּאכַל בַּתְרוּמָה. נִשֵּׂאת לְלֵוִי תֹּאכַל בַּמַעֲשֵׂר. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
משנה: מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מִלֵּוִי תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
משנה: בַּת כֹּהֵן שֶּׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נִשֵּׂאת לַלֵּוִי תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מִלֵּוִי לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ וְעַל זוֹ נֶאֱמַר וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בת ישראל כו' מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:
מתני' מת בנה מישראל. הדרה אכלה במעשר דילפינן מבת כהן:
נישאת ללוי. אחר שילדה מכהן תאכל במעשר ולא בתרומה ואע''ג שיש לה בנה מכהן דהדר הויא לה זרה:
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה מלוי אבל לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן דבנה מן הלוי פסלה דכתיב וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר שחוזרת ואוכלת בשביל בנה והילכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל נמי האוכלת בשביל בנה כי אית לה זרע מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה. דמפסל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה בנה מלוי:
לא תאכל במעשר. בבבלי שם מוקי לה כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים ואינה הלכה:
מתני' בת ישראל כו' לא תאכל בתרומה. כדתנן פרק אלמנה הלכה ד' העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:
לא יאכלו לא בתרומה. דלוי' לענין תרומה נמי זרה היא:
ולא במעשר. מפרש בגמרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source